ביקורת הריקוד
עלבון נעים
להקת בת-שבע ב"וירוס של אוהד נהרין"

מאת גיורא מנור

אוהד נהרין יש לו כתב-יד כוריאוגרפי אישי מאוד. ואפשר לסמוך עליו שיפתיע. המופע החדש שהוא ורקדניו יצרו, שבכורתו נערכה במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב ב- 15 במרס - הוא היום בו נרצח יוליוס קיסר, עליו השלום - מתבסס על מחזה מאת פטר הנדקה (HANDKE PETER ) , "העלבת הקהל", אינו התנקשות בצופה, על אף שמו התוקפני כביכול.

הכל מתחיל במעין דחליל עשוי צינורות פלסטיק לבנים, שרוקד על הבימה בצורה משעשעת. (ממש כשם שאוהד עצמו עשה ביצירתו הלפני אחרונה ושי טמיר ב"סאבוטז' בייבי", הזכור לטוב.) זה דחליל מוסיקלי או נכון יותר קיצבי מאוד.

הכל מתחיל לצלילי מוסיקה מזרחית נעימה לאוזן. הנה, אפילו אני התרגלתי לשמוע מוסיקה ערבית. ובימינו הסוערים, עצם השימוש במוסיקה ערבית גם היא מעין הגד פוליטי. הערבים זה לא רק טרור, כפי שממשלתנו הטריה של שרון-ליברמן-גנדי, עם עלה התאנה פרס, מנסה להחדיר בתודעתנו.

ברקע קיר אפלולי, עליו מציירת אחת הרקדניות קווים בגיר לבן. מאוחר יותר מצטרפים אליה הרקדנים כולם והגראפיטי הזה הוא חלק מהביטוי האישי שלהם. כפי שנאמר בתכניה, זו יצירה בה השתתפו ולא רק כמבצעים רקדני בת-שבע כולם. אגב, ציור דיוקן עצמי בגיר, כבר הופיע באחת היצירות המוקדמות של נהרין, שעה שהוא צייר את עצמו כפי שעושים השוטרים כשהם מגלים את גוויתו של נרצח.

הרקדנים כולם לבושים בבגד-גוף בהיר, ורק רגליהם עד הירך נתונים במעין גרביים שחורות (עיצוב התלבושות: רקפת לוי). חלוקה זו של טורסו ללא רגליים מזכירה בובות חלון ראווה.

על גבי הקיר המשמש לציורים, לצניחה וטיפוס ממנו ועליו, ניצב קריין-שחקן, המשמיע את הטקסטים של הנדקה. הוא מבצע זאת בצורה מדויקת, כל פסוק והיפוכו המיידי, נקלט באוזן. ולהפתעתי משמגיע הקריין להטחת עלבונות מצחיקים בצופים, אכן נמצאו כאלה שצעקו לו בחזרה, כאילו באמת נפגעו� אני זוכר את הטקסט, כי לפני כמעט 40 שנה תירגמתי אותו בעצמי לצורך הפקה. ותהיתי, מדוע דווקא מילת הגנאי "מבקרים שכמותכם!" הושמטה הפעם.

הרקדנים ממש נפלאים. התנועה מפתיעה אבל גם טבעית מאוד, זורמת, יושבת על המבצעים כחלק אינטגראלי מהם ומגופם. התאורה של במבי (כמובן) מעולה, ללא קונצים ראוותניים.

היה גם רגע, שבו התברר שאוהד נזכר במה שגילה בסצינת "אחד מי יודע": חזרה עם ואריאציות על מוטיב העובר מרקדן לרעהו. כמו וירוס?

שמחתי לראות, שסוף סוף עשו צדק עם הרקדנים, ותצלומיהם ושמותיהם מופיעים בתכניה. וכך הם יוצאים מאלמוניותם כפויית הטובה, שהיא ממש מסורת בלהקת המחול הישראליות.

המופע כולו נמשך קצת למעלה משעה - שוב יתרון בולט מול החזרות האינסופיות, כנהוג במקומותינו.

וירוסים הם בדרך כלל גורמי מחלות ומוטב להזהר מהם. הפעם לא דרושה שום תרופה איטי-ויראלית. להפך, זו יצירה שאפשר לראות לא רק פעם אחת.

גיורא מנור