היחסים המיוחדים בין מוסקבה וקהיר לא רק הניבו מלחמות נגד ישראל אלא גם להקת באלט קלאסי הפועלת עד עצם היום הזה בארץ הנילוס 'להקת הבאלט של קהיר'.
'המעיין של בקשישרי' "The Fountain of Bakchisary" היה הבאלט הראשון שהועלה באופרה של קהיר ובהנחיית מנהלו האומנותי של הבולשוי ליאוניד לברובסקי Leonid Labrovsky. הלהקה עצמה The Cairo Opera Ballet Company הוקמה ב 1966 והרפרטואר שלה כלל את יצירות המופת הגדולות והחשובות שנוצרו ברוסיה ביניהן גם 'אגם הברבורים', 'בקיטה' ואפילו הבאלט 'ג'יזל' מאת פרו שנוצר עבור אהובתו גריסי נרקד בארץ הפירמידות. להקת הבאלט של קהיר מתגאה בהפקותיה ל'רומאו ויוליה' ו'דון קישוט'.
'קביעות' El-Somoud) Steadfastness( היה הבאלט המצרי הראשון 1967 בכוריאוגרפיה מאת עבד אל מונים כמל Abdel-Moneim Kamel. באלט זה מוקדש לתיאור נתיב הלוחמים המצריים נגד מדינתנו במלחמת 6 הימים, מאוחר יותר עבד אל מונים הפיק גרסה לאומנית נוספת לבאלט שתארה גם את הניצחון המרגש שחשו המצרים במלחמת יום הכיפורים על צבא ההגנה לישראל מלחמה שמכונה בפיהם מלחמת אוקטובר 1973. סגנון התנועה בריקוד מאופיין כבאלט מודרני.
'איסיס ואוזיריס' Isis & Osiris הוא באלט מצרי נוסף, פחות לאומני, פראוני שהועלה בלהקה ב 1984, נושא שמטבעו גם קרוב יותר לסגנון הבאלט הקלאסי. באלטים מקוריים נוספים נוצרו על ידי כוריאוגרפים מצריים: אטיה שררה Attia Sharara יצר את 'מדרגות מצרים' Egyptian Steps, יוסרי סאלים Youssri Selim את 'המקדש' ואומר חאירט Omar Khairat את 'הנילוס'. 'אש בלב' הוא באלט נוסף, מצרי מאת גילגה משח שיצר גם את 'מקצבי הדורות' ו'שלושת הלילות' ריקודים אלו נוצרו עבור להקת הבאלט של קהיר. להקה שיצאה למספר מסעות מחול בעולם ביניהם לברית המועצות לשעבר, בולגריה, יוגוסלביה, טוניסיה גם לגרמניה וצרפת.
שנים רבות קודם להקמת הלהקה לבאלט קלאסי בקהיר, בתקופת הפראונים פעלו במצרים ראשוני הרקדנים. חוקרי מחול רבים רואים בהם מייסדי הריקוד בעולם. המחול שלהם אופיין לדעת חוקרים מסוימים בהעברת סיפור בתנועה. מחול תיאטרון, אם כי לא ניתן לדעת אם המחול היה כזה או אהבתם של החוקרים לסוג זה של מחול הביאה אותם לרצות מאוד שהמחול הראשון יראה כך, גם אם ההגיון הבריא אומר שבלתי אפשרי שהיה כזה או רק כזה. מכל מקום בפפירוסים העתיקים, במיוחד אלו מהשושלת החמישית ניתן לזהות בברור שהריקוד הקדום במצרים יוחד דווקא באקרובטיקה בלתי רגילה, ביכולות גופניות מרשימות של רקדנים ורקדניות שזזו בתאווה לצלילי כלי נגינה: חלילים, נבלים, כינורות, חצוצרות ותופים. לא כתמונת איור לטקסט ספרותי, שהמתבונן מנחש בכל רגע למה כוונת המחבר, האם האיור התנועתי מתאים את עצמו לפרק א' של הסיפור או משועבד לפרק ג'. בולטת בציורים ובתבליטים חזותם הנאה של הרקדנים. סיגנון תנועה מובנה וניכר שהוא בנוי ועובר כוריציות. הלבוש נראה מינימאלי או ערום בתנועה לצד הדרישה לשליטה גופנית שבאה לידי ביטוי בהרמות רגליים, סלטות ופירואטים, ניכרת תפיסה מוזיקאליות, התרכזות עמוקה פנימה, ריחוף וגישה רוחנית.
גיורא מנור )מבקר המחול וכתב 'הריקוד'( חקר את המחול המצרי העתיק במשך שנים ונקוה שספרו בנושא יצא לאור בקרוב ויאיר את עיננו בתחום.
תחילתו של הריקוד המודרני במצרים הייתה כאמור בהיווצרות להקת הבאלט של קהיר. תחילה התמקדה הלהקה בבאלט הקלאסי ממנו עברה לריקודים לאומנים וכיום היא נוטה יותר לבצע ריקודים בהשראת נושאים היסטוריים וכאלו שהם בעלי מוטיבים מקומיים.
ב 1992 חברה הלהקה לבית האופרה בקהיר. הלהקה מונה כיום כ 25 רקדנים
מחול הגלימה Al Tanura
למבקר במצרים, גם בדרום סיני, אפילו במלונות הפאר מתאפשרת מדי פעם לחזות במחול יחיד, מאוד מרשים לגבר, שמסתובב שעה ארוכה וחצאית למותניו. במהלך הריקוד היא הופכת לגלימה שמתנפנפת גם מעל לראשו כמטריה. מקורו של המחול המרשים בטקסים דתיים עתיקים. תהלוכות של מחוללים התנהלו ברחובות הערים המרכזיות ורקדנים הניעו את גלימותיהם בסיבוב חוזר ונשנה למקצב הפעמה עד לכדי טרנס.
במספר הזדמנויות שצפיתי במחול התרשמתי שגם כיום המופיעים מגיעים לטרנס וגם אם הם נעים בסיבוב מבלי יכולת לראות בעיניהם מרשים לראות שהם נשארים בנקודה אחת קבועה על הבמה לאורך כל המחול.
רדה
להקת המחול של רדה REDA הוקמה במצרים ב 1959 ומונה כיום כ 150 רקדנים ונגנים שמשתתפים ב כ 300 הפקות של ריקודי עם. הריקודים מועלים בסיורי מחול במצרים ומחוצה לה בהצלחה רבה.
ריקוד הגברים השחורים
מחול מצרי נוסף מיוחד לדרום שם במדבר בחום הלוהט קיימת ארצם של הנובים. הנובים המצרים שחומי עור ונחשבים במצרים לגברים חסונים במיוחד. הריקוד של הגברים הללו עוצמתי ומעורר במצרים עניין רב.
בלוקסור היפיפיה, שבארץ הנובים מתקימות הופעות ריקוד לתיירים שמזכירות מאוד את המחולות של להקת עינבל דוגמת 'חתונה בתימן'. גם צעדי הריקודים דומים מעין צעד תימני.
פיפי עבדו
הרקדניות הגדולות כאן הן כמובן רקדניות הבטן הגדולות: דינה ולוסי הן השמות החדשים. רקדניות שממלאות ערב ערב אולמות ומחירי הכרטיסים לצפות בהן מרקיעים עד לשמיים. כל אחת מהן מביאה לעולם הריקוד חידושים אבל פיפי עבדו היא הגדולה שביניהן. עבדו מרבה להופיע בשרתון אל ג'זירה שעל הנילוס. במלון זה נבנתה במיוחד למענה במת עמודי שיש ולהקת נגנים מרשימה יושבת ביניהם ומלווה את הופעותיה. אם כי אפשר לראותה גם בבתי מלון אחרים. עבדו עולה על הבמה בחצות לאחר קונצרט של אחד מטובי זמרי מצרים ויורדת מהבמה לאחר שעתיים, שחולפות בן רגע. הקהל הישוב לשולחנות ומזמין שתייה ודברי מאכל מורכב מאצילי ערב שיחים ומיליונרים שבאים לכאן במיוחד כדי לחזות בספינקס הרוקד של מצרים.
מהרגע שבו נפתחת הדלת ופיפי עבדו שמלאו לה כבר מזמן 60 שנה עוברת דרכה, לבושה בהדר, נשמת הקהל לא מפסיקה לצאת מגדרה גם לרגע. עוצמתה הבימתית עולה על כל דמיון, היכולת הוירטואוזית שלה בלתי נתפסת. היא רוטטת, שרה, נינוחה משעשעת, מעשנת נרגילה בקצב ויוצרת קשר בלתי רגיל עם הקהל. גם כשהיא מדברת היא מחוברת עמוק עמוק אל טבור אומנות הריקוד שבה היא שולטת כמלכה. בסופו של הערב שלה, שלך של הריקוד של מצרים היא ניצבת על הבמה בגלבייה פשוטה, ורוטטת ברגליה למקצבי התזמורת. הבחורים, כולם יפי תואר ותופים גדולים בידיהם נשכבים לרגליה ומכים בקצב. היא עומדת בשקט, שערה השחור פזור מונח על גבה מאחור והרטט נמשך מרגליה - שימי קוראים לו, מקשיב לכל אחד מעשרת התופים השונים שמנגנים לה ומגיב לו. ידיה שקטות, בלי חנפנות, הכל כאן נקי והאש בוערת בנפשה ויוצרת דרך רגליה הרוטטות את המחול הכי גדול של הנשמה. צנועה כל כך, נשית וכובשת אותך בגאותה הבלתי מתפשרת.
