יצירות מופת
הדפס כל המאמרים

פולחן האביב

סקירה הסטורית מאת ירון מרגולין

פולחן האביב מאת ניז'ינסקי הוא יצירת מופת שאחריה נוצרו עשרות ריקודים תחת אותו שם גם אם בעוצמה פחותה בהרבה.
הנודע שבריקודים שנוצרו למוזיקה זו הוא 'פולחן האביב' מאת ואסלב ניז'ינסקי ( 29.5.1913 תיאטרון שנז אליזיה פריז - לעיצוב הרעיון של ניקולאס רוריק ובביצוע להקת הבאלט של דיאגילב 'הבלה רוס'). היצירה עוררה סקנדל עצום בהופעת הבכורה שלה והועלתה לאחר מכן רק עוד 5 פעמים. סה"כ הוצג ה"פולחן" 9 פעמים בלבד.

ה'פולחן' לא נזנח והועלה שוב על ידי להקתו של דיאגילב אבל בעיבודו של ליאוניד מסין והפעם בכיכובה של סוקולובה (ב - 1920) ולאחר מכן בפילדלפיה רקדה בתפקיד הראשי, יוצרת המחול המודרני של ארה"ב, מרתה גראהם 1930) . במחול זה סולו מרכזי בשם 'הבתולה הקדושה' לאישה שנרקד במערכה השניה. מיוחדת בו הפיסקה האחרונה כי ב 'בתולה הקדושה' מעוצבים סיבובים שבסיומם קונטרקשן מודגש. פעם לימין ופעם לשמאל כך ארבע פעמים ברציפות, נוסף לכך ניז'ינסקי עיצב בסיום הסולו שכיבה על הריצפה ואף היא בקונטרקשן. תנוחת שמתרחשת רגע לפני הרמת ה'בתולה' על-ידי הבחורים בסיום הריקוד.

עיצוב מיוחד זה נוצר על-ידי ואסלב ניז'ינסקי ונראה שמכאן דווקא גראהם שאבה את תנועותיה המפורסמות בשם 'קונטרקשן'. ששימש ליצירותיה הרבות. כולן מאז 1930 אופיינו ב'קונטרקשן' הזה.

נודע עיצוב התנועה למוזיקה 'פולחן האביב' מאת ס' של מארי ויגמאן 1957 עבור בית האופרה של ברלין, מקמילן יצר 'פולחן אביב'י עבור הרויאל באלט (לונדון 62) .

נוימייר העלה את דמות הקורבן בערום מלא ב 'פולחן האביב' שיצר בפרנקפורט ב - 1972 . עיצוב התנועה של מוריס בז'אר ב 1959 ליצירה הריתמית של ס' זכה להד בינלאומי ומרבים להעלותו גם כיום. ביצועו של גלן טטלי ליצירה (ואסילייב וקסטקינה 1965).

ראוי להזכיר ברשימה זו גם את ה'פולחן' של הנס ואן מאנן עבור להקת הבאלט הלאומית של הולנד 1974 ואת הריקוד שיצר גלן טטלי לנושא בשנה זו. בל נשכח את התנסותו של וולט דיסני עם ה'פולחן האביב' למוזיקה של איגור סטרוינסקי בעל דמויות הקרטון שב'פנטזיה' ( 1940).

לקראת סוף המאה ה -20 התמודדו עם היצירה פול טילור, אלשטון, לולה ושינגטון, ג'יל אטרון-בר, קסבורן גאק והנודעת שבפרשנויות אלו היא זו של פינה באוש מוופרטאל שנרקדה על ערמות קבול (1975) ואם לא די בכל אלו הרי שעכשו יתוסף לרשימה ארוכה זו גם נסיונם של הישראלים: ליאת דרור וניר בן-גל שהסטודיו שלהם נשרף לאחרונה.

במקור נקרא הריקוד suyashchennaya Vesna ניקולס רוריק עיצב את הרעיון כהתרשמות ממחקריו לגבי מקורות התרבות הרוסית. ניקולס רוריק היה צייר מחבורת האומנים שדיאגילב השתייך אליה ובמהלך מחקריו הגיע עד לציורי מערות עתיקים שתיארו פולחן פאגני עתיק בו מועלת בתולה קדושה כקורבן. בהשראת הציורים חיבר רוריק את רעיון הריקוד הסובב סביב פולחן פוריות והוא מחולק לשתי מערכות. את הרעיון הציג לדיאגילב ורק לאחר מהלכי שיכנוע ממושכים ולאורך שנים הסכים דיאגילב להפיקו.

עיצוב הרעיון של רוריק מתאר באופן כללי בתמונה הראשונה שתי קבוצות של נערים הניצבות זו מול זו בנוף סלעי ובתמונה השניה את הבתולה הקדושה ברגעי הקרבתה - היא נדרשת לרקוד את חייה למוות על מנת להביא במותה לפריחת האביב.

אגדת עם טטרי שהגיע לידי ושניקולס רוריק לא הכיר כלל מתארת את המהלכים הכלליים שרוריק עיצב ב'פולחן האביב' מזווית מאוד מיוחדת.

סיפור עם טטרי
פולחן האביב

בנוף סלעי ושומם בצל הר קרח חי שבט קטן ובין אנשיו גם סילבן בנו של עובד אדמה שהתאהב בג'רטווה. אנשי הכפר הונהגו בידי ה'איש החכם' - כהן קדוש שסייע להם בעבודת אליהם. יום אחד בא סילבן אל מקדש האבן שבמרכז הכפר ועמד מול ארון הסלע בו מונחת כל השנה השמלה הקדשה שאליה נשאו אנשי הכפר תפילות. 'תן לי להתחתן עם ג'רטווה' התחנן הנער בפני אלהיו, 'אל תיתן לי ליפול בקרב על חייה'. זה לא מכבר התאהב סילבאן בג'רטווה - היפה מבנות הכפר והשניים נכנסו בחשכת הליל אל המקדש, כרעו ברך לפני ארון הקודש ונשבעו להתחתן אחרי 'פולחן האביב' העומד להתרחש בעוד 8 ימים. סילבאן יפה התואר צעד באותה שנה בתוך חבורת הנערים העולה אל פסגת ההר על מנת לקיים שם את מצוות הקרב לפיו הנופל לקרקע מביא את אהובתו להיות הקורבן הבא ב'פולחן האביב'. הנערים לחמו זה בזה כחיות פרא. הנערות, אהובותיהן היו ישובות דוממות על הקרקע, ערומות כביום היוולדן, רוטטות מקור, שותקות ומביטות בקרב. ז'רטווה התבוננה בסילבאן הנלחם על חייה וידעה ששבועתם להינשא זה לזו תמומש. לפתע קרה אסון. אבן חדה ניתקה מהקרקע ועפה הישר אל עינו של סילבאן. סילבאן מעד אך לרגע, ידו נגעה בקרקע הקשה - דבר שהיה אסור באיסור חמור וז'רטווה אהובתו נבחרה להיות הקורבן הבא לאלים.
בראש התהלוכה היורדת מפסגת ההר אל הכפר צעדה עכשיו ג'רטווה. ה'איש החכם' הניח על גופה את השמלה הקדושה. מסביב הייתה דממה. אף לא רטט קל של רגש נשמע, התהלוכה נכנסה בשער הכפר לקולות תופי האביב, כל תושבי הכפר שיצאו מבתיהם הלכו אחרי ג'רטווה חזרה אל פסגת ההר ושם במרחב שהתקיים הקרב היא ניצבה דוממה. לקול רקיעות רגליים ומקצבי תופי האביב, הסירה האם מבתה הקדושה את השמלה וז'רטווה החלה רוקדת, במהלך המחול הסוער כל אנשי הכפר
הצטרפו גם סילבאן ביניהם, כשהתקרב סילבן אל ג'רטווה לנשק לה תוך כדי ריקוד היא נפלה ובין זרועותיו נפחה את נשמתה.

'הבתולה הקדושה' סולו הסיום מתוך המערכה השניה של 'פולחן האביב' הועלתה בישראל לראשונה על הבמה בקיץ 1999 באולם המחול של התיכון לאומנויות. במסגרת המרתון שמארגן שלוש פעמים בשנה בית מחול ירון מרגולין. תלמידי בית
המחול שיחזרו את המחול בעזרת צילומי וידאו במסגרת סדנא בת 30 יום שדנה ביצירה המקורית מכל היבטיה. כמו כן היצירה 'פולחן האביב' מאת ניז'ינסקי-רוריק-סטרוינסקי הועלתה שוב ב 6 למרץ 2000 על-ידי תלמידי מגמת המחול של התיכון לאומנויות בהדרכתי. הבלט הוצג לראשונה באולם השאנז' אליזה שבפריז ע"י הבלה רוס' בניהולו האומנותי של סרגי דיאגילב.
עיצוב רעיון המחול: ניקולס רוריק.
כוריאוגרפיה: ואסלב ניז'ינסקי.
מוסיקה: איגור סטרוינסקי.
תלבושות מקוריות ותפאורה: ניקולס רוריק.
בתפקיד הבתולה הנבחרת: מריה פילטס (1913) לידיה סוקולובה (1920), מרתה
גראהם (אפריל 1930 - פילדלפיה ארה"ב).

קישורים

rite of spring reviews - www.ballet.co.uk/cgi/reviews_database_search/db_search.cgi

פולחן האביב מאת פינה באוש - prelectur.stanford.edu/lecturers/bausch/sacre.html

digilib.nypl.org/dynaweb/dhc/reps/lcmus/horton/@Generic__BookTextView/107%253Bpt%253D134