כריסטיאן ג׳ונסון המורה של כיתת הבנים מאת ירון מרגולין

בסוף המאה ה 19 בלטו ברוסיה שני יוצרים שעיצבו את המחול הקלאסי. הידוע בניהם, צרפתי, מריוס פטיפה. והפחות מוכר, יליד שבדי הוא כריסטיאן ג׳ונסון.

בעוד שהראשון נתן את האופי והגימור האדריכלי של מה שנחשב ״באלט קלאסי-רוסי״ השבדי עיצב את מה שכבש בבאלט הרוסי את לב הקהל בעולם כולו - מדובר ביכולת להתבונן אל מעבר למקובל, ראייה למעמקים ולעצב נוכח תפקיד נשי, נשגב, שנכח בבאלט הקלאסי את התפקיד המיוחד והעוצמתי של הגבר הרוקד. כריסטיאן ג׳ונסון הוא שהשווה בין היכולת הגאונית של ז׳יל פרו לעצב תפקיד בלתי תלוי בבאלט לאישה (ג׳יזל) לכוריאוגראפיה חדשה, הוא ייסד סולם ערכים חדש, גברי אבל באלטי. ג׳ונסון דלה את האופי הגברי היסודי ועיצב ממנו יסודות חדשים ומאוד טבעיים למחול גברי נהדר שהוא בכל מהותו קלאסי ושווה ערך לסולם הנשי שעיצב פרו. ההישג הזה הוא אחד ההישגים החשובים ביותר בבאלט הרוסי ומה שעשה את הבאלט הרוסי ושיחרר אותו מהאופי הצרפתי שהיה כל כולו ״נשי״.

כריסטיאן ג׳ונסון (Christian Johansson 1817-1903) נולד בשטוקהולם שבשבדיה. 

בשנת 1829 החל את לימודי הריקוד בעיר הולדתו  (ברויאל סוודיש באלט סקול).

במשך שנתיים השתלם כריסטיאן אצל ענק המחול הדני בורנונביל (August Bournonville) בקופנהגן - בהמשך השתלם בבאלט הקלאסי הצרפתי (עדינות, רכות, גמישות השריר, זרימה ואצילות חיננית בתנועה the French   school בהשפעת Gaétan and Auguste Vestris and Pierre Gardel.)

 בן השנים 1836 -  1839 חילק כריסטיאן את זמנו בן שתי הערים הסקנדינביות ורקד פעם בשטוקהולם ופעם בקופנהגן.

כשהפרימה בלרינה הגדולה מארי טגליוני (Marie Taglioni) עמדה להופיע בבית האופרה המלכותי בשטוקהולם (the Royal Opera House in Stockholm) היא התנתה את השתתפותה בהצטרפותו של כריסטיאן ג׳ונסון לצוות כבן זוגה לריקוד. 

וכשטגליוני, מגדולות הרקדניות של הדור, הוזמנה לסנט פטרסבורג שבה וחזרה על התנאי - רק לצד כריסטיאן ג׳ונסון היא תרקוד ברוסיה.

טגליוני הייתה הבת של הכוריאוגרף הגאון, טגליוני. אמן איטלקי שיצר את הסילפידים המפורסמים, (עבור בתו הפרימה בלרינה, בפריז.) מארי טאגליוני הגיע בשנת 1841 לרוסיה. היא כבשה את רוסיה בסערה. הופעותיה היו סנסציה, ואי אפשר היה להשיג כרטיסים למופעים שלה - כולם אזלו.

בעקבות תגליוני יצא ג׳ונסון בשנת 1841 לרוסיה. ברוסיה הוא התפתח כאחד מגדולי המורים לבאלט בתולדות הריקוד הרוסי.

מספרים שג׳ונסון כבש את לב הצופים בסנט פטרסבורג כשרקד ב"לה ג׳יטאנה" (La Gitana) והוכרז בשל כך סולן הלהקה, ורקדן מוביל. ג׳ונסון התמקד בתפקידים גבריים שהתאפשרו בסנט פטרסבורג ואף שכלל אותם. מאוחר יותר היה כריסטיאן לאחד המורים המובילים והחשובים בתולדות סנט פטרסבורג. כריסטיאן ג'ונסון התגלה כמורה דגול, מורה ענק - גאון. 

כריסטיאן החל ללמד בשנת 1860 ותשע שנים מאוחר יותר (1869) הועמד ג׳ונסון בראש בית הספר האימפריאלי לבאלט (the Imperial Ballet School) בסנט פטרסבורג.

במקביל לקרירה שלו כמורה, כריסטיאן זכה למעמד של פרטנר מבוקש, ובבירת הריקוד הרוסי (אחרי 1840, לערך), כמה מהפרימות בלרינה הגדולות חלקו איתו דואטים, בניהן הג׳יזל המקורית שרלוטה גריסי (Carlotta Grisi) אבל גם פאני אלסלר (Fanny Elssler) חשקה בו, המרגשת מכולן הייתה דווקא ילידת רוסיה הרקדנית הנפלאה שרקדה בהפקה המקורית של ג׳יזל בסנט פטרסבורג Elena Andreyanova. כשז׳יל פרו הוזמן להעלות את יצירת המופת שלו בסנט פטרסבורג הוא בחר באלנה אנדריאנובה לתפקיד והיא בחרה בשבדי ג׳ונסון לככב לצידה.

כריסטיאן היה רקדן נפלא, הוא פיתח עמדה גברית והתפרסם zברוסיה בקפיצות הרושם שלו. בבירות הריקוד, אפילו בפריז, מילאנו ונאפולי, הרקדן ממין זכר לא נחשב אמן עצמאי - הוא ליווה את הכוכבת, תמך בה. לא זכה להופיע כסולן ולא נכתבו עבורו תפקידי סולו. סנט פטרסבורג הייתה אחרת. לרקדנים ניתנה הזדמנות לככב, וג׳ונסון כיכב בה בהנאה רבה. יחד עם זאת כריסטיאן ידע לתת לנערה שאיתו מקום של כבוד, בת זוגו לריקוד נהנתה ממחיצתו והרקדניות שחשקו במחיצתו רק הלכו ורבו: אדל גרנצ׳ו, טאטיאנה סמירנובה, מרפה מורוייוה, נדצדה בוגדנובה והמהוללת פאני קריטו (Adèle Grantzow, Elena Andreyanova, Tatyana Smirnova, Marfa Muravieva, Nadezhda Bogdanova and Fanny Cerrito).

כריסטיאן קידם ושכלל את הריקוד של הגבר בסנט פטרסבורג - לרשותו עמדו כ 40 שנות הופעה. תפקידי יחיד רבים מאות תפקידים שכללו פה דה דה, סולואים. סנט פטרסבורג הייתה באותם ימים גן עדן לרקדנים הזכרים וזו הסיבה שהם באו אליה בזה אחר זה, הם חשקו בריקוד ורצו להופיע, לככב, לקפוץ והעיקר לזכות בסולו: מריוס פאטיפה, ז׳יל פרו, אפילו ארטור סנט ליאון (Marius Petipa, Jules Perrot, Arthur Saint-Leon) וג׳ונסון כולם זכו כאן להתבטא, להשמיע קול - לרקוד את עצמם. הבמה של מרינסקי (קירוב, כיום) האימפריאל באלט (the Russian Imperial Ballet) אהבה אותם והם אהבו את הקהל הרוסי, את הרקדנים הרוסיים ודווקא הרקדנים הגברים היותר מוכשרים באו וזה סודו של המחול הרוסי, דווקא הפאן הגברי, הנהדר התפתח בו ושגשג.

בשנת  1883, הכוכב הבוגר, יליד שטוקהולם, המהגר שהיה בן בית וכוכב הריקוד - פרש. אבל רק מהבמה. כריסטיאן המשיך מאחורי הקלעים ולימד ריקוד בסנט פטרסבורג (the Imperial Ballet School).

יצויין שהחל ללמד כבר לפני עשר שנים, אל משנת 1883 ההוראה הייתה עיקר עיסוקו. לקראת סוף המאה ה 19, כולם היו בעצם תלמידיו.

הוא אהב את נגינת הכינור. הכינור, לא הפסנתר, נכח בשיעורי הריקוד שנתן, העברת הקשת על מיתרי הכינור הייתה ללגאטו שביקש להקנות לכף היד הענוגה והמפורסמת כל כך של הפרימה באלרינות הרוסיות. 

קולו היה מלנכולי, יש והגיע לשעורים אוחז בכינורו. ג׳ונסון התענג על מנגינות פשוטות של הריקודים מתקופת ילדותו. הוא נהנה לנגן אותן בשעורים ועל הרקדנים היה לדייק בתנועה מלנכולית, במקצב... על פי רוח המנגינה. השעורים התמלאו ברגשות והרקדנים הרוסיים שבטבעם אהבה למוזיקה הלכו והשתכללו. כיתות הריקוד שלו נדרשו, הוא היה רגוע, נינוח וניגן בכינור הקטן שלו,  הרקדנים אהבו לרקוד אצלו וההשראה עמדה באויר. כריסטיאן ג׳ונסון היה למורה נארץ. ousness and כשאני כותב על ג׳ונסון עולה בי רוחה של פלורה קושמן, אותם ימי חורף קפואים, ללא חימום בירושלים, ישבה פלורה על הפסנתר שגם לא היה מכוון וניגנה כשרקדנו, איה רימון, אני, תלמידי הרקדן היווני אטאנאסיוס גדנידיס ודפנה שכבר לא איתנו... יש מורים שיש להם כוחות נפש אדירים ג׳ונסון היה אחד מהם.

לג׳ונסון היו מספר תלמידים בלתי נשכחים כולם רוסיים על רקדנית העל, האלהית תמרה קרסבינה שרקדה לצד ניז׳ינסקי או על ואגאנובה שעל שמה נקרא היום בית הספר בו ג׳ונסון לימד בודאי שמעתם, הם היו רק חלק מכיתת תלמידיו. כיתה נהדרת שכללה את אננא ג׳ונסון פאבל גרדט, פלאטו קרסבין - שהיה מורה ענק, ניקולאי ליגאט ואפילו אנא פאבלובה הייתה כאן (Anna Johansson, Pavel Gerdt, Platon Karsavin, Tamara Karsavina, Nikolai Legat, Sergei Legat, Olga Preobrajenska, Maria Gorshenkova, Mathilde Kschessinska, Yevguenya Sokolova, Prackovia Lebedeva, Varvara Nikitina, Agrippina Vaganova, Anna Pavlova, Marie Petip??? ).

אל השעורים של כריסטיאן היה מתגנב הזקן, איש הכבוד, הגאון הצרפתי מריוס פטיפה שהיה יושב שעות, בשקט ומתבונן. כשהסתיים השיעור ופטיפה יצא ג׳ונסון נתפס צוחק ואומר:

שוב, הזקן בא, כדי לגנוב ממני רעיונות״. האמת שפטיפה היה שולח את כוכביו הגברים לשיעור. מששבו לחזרות היה דורש מהם להפגין את הואריציות הוירטואוזיות שכריסטיאן השתמש בהן בשיעור - טוראנלר, פירואטים מורכבים, באלוטה, גרנד ג׳טה ... ואותם הכניס פטיפה הישר אל ה״סוללו״ החדש שיצר. הלשונות הרעות אמרו שהיה מועיל יותר אם פטיפה היה מזמין את ג׳ונסון לחזרות כדי לחבר את הואריציות הגדולות עבור תפקידי הסולו של הגברים כך הפקת הרושם הייתה מושלמת...

 הקומבינציות שקאי לוטמאן (כוכב להקת המחול המלכותית של שבדיה) שלימד באלט בלהקת בת-שבע היו נפלאות ומענינות גם מאתגרות. מאוד אהבתי אותן ואת קצב שיעוריו, כל תלמיד מזהה את הואריציות של המורה שלו בחושך אפשר היה לזהות את ואריציות הריצפה של רינה שחם. לא קמה מורה טובה לגברים כמוהה, אבל היכולת שלה לגלגל אותנו על הריצפה ולהניע אותנו בקו הניצב לקפוץ ולשוב לריצפה היו ייחודיות רק לה. מובן שלו הייה כוריאוגראף משתמש בהן הייתי מיד מזהה: הי, זו ואריציה של רינה שחם. וזה מה שקרה לאנא פאבלובה, יבגנייה סוקולובה  או לסרג׳ ליגאט כשישבו בקהל והסולו החדש של פטיפה, לגבר עלה - מיד זוהתה הואריאציה מהשעור שלהם עם כריסטיאן ג׳ונסון.

הדברים השתנו והחל משנת-1890, בבאלט הנפלא של פטיפה למוזיקה של צ׳יקובסקי ״היפיפיה הנרדמת״ (The Sleeping Beauty) לא צריך להיות תלמיד של כריסטיאן כדי לומר הוריאציות הוירטואוזיות של הגברים הועתקו מכריסטיאן כי פטיפה בעצמו הזמין את כריסטיאן ג׳ונסון לחבר אותם.

התלמידים שישבו בקהל לא התלחשו ... הי זה כריסטיאן, כי הסוד היה כבר גלוי.

ג׳ונסון ישב בהופעת הבכורה של הסליפינג ביוטי, הוא היה נרגש ביותר, אבל לאו דווקא בגלל הואריאציות שלו. אנא שלו, אנא כריסטיאנובה ג׳ונסון - הבת שלו Anna Christianovna Johansson 1860-1917) כיכבה על הבמה. הוא זכה לראות אותה מככבת בהרבה יצירות.

בשנת 1903 נפטר כריסטיאן בסנט פטרסבורג, אבל הריקוד הגברי שייסד המשיך לככב.