ב 6 ביולי 1914, נדפס ב 'טיים' מכתב מאת מיכאל פוקין בו ביקש לפרט את עקרונות הבאלט החדש, כדי להפנות את תשומת לבו של העורך אל טעויות הביקורת, הנובעות מהיעדר תשומת לב מצד המבקרים לחידושים המתחוללים בעולם המחול. המכתב שדן בבאלט הישן ובאמנות-המחול החדש ידוע יותר בכינויו 'מכתב חמש העקרונות' The Five Principles של מיכאיל פוקין.

 חמשת העקרונות התפרסמו בעיתון כמאמר ומהוות עד היום אחד המסמכים החשובים בפילוסופיה של המחול. המכתב הקצר פורסם בעיתון רב התפוצה באופן טבעי מאחר שאומנות המחול של התקופה ההיא הייתה חדשנית במידה כה מרגשת עד שנחשבה לאקטואליה עיתונאית. ניז'ינסקי הביא את אמנות הריקוד לדרגת אקטואליה וגם היה הראשון לפרסם את חכמת המחול שלו ברעיונות שנתן לתקשורת (1913). ניז'ינסקי ופוקין עסקו בחשיבה מחולית המכונה אסתטיקה של המחול דבר שהביא בעקבותיו לפריצת דרך גדולה ומשמעותית בתחום המחול וליצירת מחולות מופת על ידם (ראה מאמר על יצירת המופת של ניז'ינסקי 'אחה"צ של הפאון'') השניים צמחו בפטרבורג, עיר שפרסמה את ספרו של ז'אן ג'ורג' נובר 'מכתבים על ריקוד ובאלט' Letters On Dancing and Ballets ב- 1803 - ספר הדן באסתטיקה של המחול ונכתב על ידי אחד הכוריאוגרפים הגדולים של המאה ה- 19 )עבור יצירת המחול של ז'אן ג'ורג' נובר חיבר אמדאוס מוצרט את המוזיקה 'ששה מחולות גרמניים'(. הספר שאינו מרשים כיום את אנשי הפילוסופיה של המחול )האסתטיקנים(, השפיע רבות על המחול של המאה הקודמת ושחרר אותה ממצב שבו המחול התנהל כאסופה של צעדי מחול חברתי וארגון אנשים על בימה אל מחול שהיה אז חדש ונחשב כמחול דרמטי.

הזמן עבר ספרו של נובר נראה כיום רק כהד קלוש למחשבה אומנותית, יצירתו נשכחה ו'המחולות הגרמניים' מאת מוצרט עדיין מנוגנים. אי השוויון בין האמנות של הריקוד והמוזיקה מוסבר בכך שגם אם לשתי האומנויות היסטוריה ארוכת שנים, הרי שלאומנות המוזיקה - בהבדל מאמנות המחול, מסורת של מחשבה-אסתטית עמוקה. מאות יוצרים שסיכמו את ניסיונותיהם
והעבירו מידע בכתב ובעלפה לתלמידיהם. פילוסופים עסקו בתיאוריות מוזיקליות, אפילו אפלטון מתפנה לדיון אסתטי במוזיקה בכתביו. חסרון בדיון אסתטי-מחולי לאורך שנים יוצר חשיבה צרה, עצלנית ונסמכת על המחשבה של צורות ביטוי שונות וזרות לריקוד. האסתטיקה של התיאטרון, מאז נובר, חדרה אל תודעת אנשי המחול והיא בולטת במיוחד באמנות המחול המודרני.
להקות מחול החלו להיקרא 'תיאטרון מחול' ולא להקות מחול.

בהשפעת אומנות התיאטרון החלו להזיז אנשים על במת הריקוד לפי סיפור ובתוך תאורה תיאטרלית, תפאורה ותלבושות שמאפיינות דמויות. תחילה הדבר עורר רושם אדיר ותחושה של חידוש אך עד מהרה התגלה שהדבר מגמד את הצורך בפיתוח יצירתי של מהלכים תנועתיים על בימת הריקוד. התפתחה תופעה של שימוש שכיח וחוזר באותם צעדים. מחולות שונים לגמרי ובעלי נושא אחר תוארו על ידי אותם הצעדים והיצירתיות המחולית נגמרה שוב. מצד שני ויתור על השפעת התיאטרון החזירה אל הבימה את המחול הישן של המאה ה- 18. הריקוד חזר אל אותו ארגון צעדים חסרי משמעות בחלל הבמה. העדר רעיון יוצר הוליד שוב צורות קישוטיות לשמן והגוף הוצג בתזוזות שונות, מוזרות גם יומיומית והכל במעיין צעדי מחול מוסכמים, חסרי גוון ובעלי איכויות דומות. ארגון צעדים לשמו מחייב הקפדה על מקצבים שונים ומשיב את המחול אל האסתטיקה של המוזיקה. כל ניסיון לפרוץ את התלות במחשבה אחרת שנלקחה מאחת מהאומנויות האחרות הולידה שיעבוד חדש וחוסר יכולת לפתח את אומנות המחול לממדים המרשימים שאליהם התפתחו אותן אומנויות ושעל בסיס תורות היופי והאסתטיקה שלהן נשענו יוצרי המחולות לאורך כל התקופות.

ניז'ינסקי שהיה מקורב לדיאגילב ולחוג ידידיו היה מקורב גם להרגלי חשיבה בתחום האמנות. נושא השעבוד לכוחות חיצוניים עמד בבסיס האסתטיקה הרוסית בכלל ובמחול של סנט פטרסבורג במיוחד. : 'סלקו את האנקדוטות, סלקו את הפנטומימה עמוסת העלילה ואת כל השינויים הטובים פחות או יותר לסיפורים' )1913. 16.5( אמר ניז'ינסקי בהיותו בן 23, כחלק מהמאבק על טיהור אמנות המחול. שבועיים לפני הופעת הבכורה של 'משחקים' אמר ניז'ינסקי ברעיונות שנתן לעיתונות שעל אמנות המחול להדגיש את היסודות ששיכים רק לה ולה בלבד. הוא שאף להיות חופשי ולהגיע לביטוי מחולי מלא ושלם: 'הבה נדגיש את הפלאסטיות )תנועה שתוכנה רגשי( של הריקוד לשמו'. ניז'ינסקי רצה לפתח אמצעי מחול, תנועות גוף שירכיבו מבנה מחולי שיש לו תוכן. הוא ראה צורך אדיר במתן ביטוי רגשי רק באמצעות המחול וראה במחול מהלכים מגוונים שבהם מתפרצים הרגשות כחלק אינטגרלי שלו. 'הבה נחפש את עושר הערבסקות באין סוף גוונים ונבטא אותם במרחב המחול. הבה נשים לב להתפרצויות הרגשיות בריקוד. יהיו אלו חושניים, נלהבים או עדינים ובזאת נביא את האצילות כולה ואת הטוהר שבאומנותנו מעל לכל המוסכמות של האסתטיקה של התיאטרון'. שנה לאחר מכן פרסם פוקין את האני מאמין שלו באמצעות מכתב לעיתונות.

חמשת העקרונות של המחול החדש לפי מיכאיל פוקין

1) מקוריות הצעד ושיוכו לנושא המיוחד של כל מחול ומחול.

אין להשתמש בצעדים מן המוכן ומן המוכר, אלא ליצור לכל מקרה את הצורה ההולמת את התוכן (Subject) את הצורה  האקספרסיבית ביותר שתיתכן לגבי התקופה, האופי והלאום המוצג במחול המדובר.

2) שלמות המבנה המחולי והתאמתו לתוכן הריקוד.

לריקוד ולמחוות הפנטומימה (הערת הכותב: אני אוהב אותך, אני כועס, אני עומד להתעלף, נא להתקרב, הגיבור מגיע וכו'), אין משמעות בבאלט, אלא אם הם מבטאים את הפעולה הדרמטית שבמחול. לכן, אין להשתמש בהם בתור שעשוע או בידור אלא רק אם הם באים כחלק מהמבנה הכללי של הבאלט כולו.

3) ביטוי הרגשות במחול הוא של הרקדן ובא לידי ביטוי בריקוד באמצעות הגוף כולו. הרקדן צריך לשמור תוך כדי ביטוי רגשותיו במחול על שלמות הסגנון של תנועתו.

הבאלט החדש מתיר את השימוש במחווה מקובלת רק במקום בו דורש זאת סגנון הבאלט. בכל המקרים האחרים, יש להחליף את תנועות הידיים הקטנה בזו של הגוף כולו. האדם הרוקד יכול וחייב להיות בעל יכולת ביטוי אישי כולל (Expressive) מהראש עד הרגליים.

4) הקבוצה במחול היא גוף שלם שרוקד וגם מתפקידה להביא רגשות לידי ביטוי בכל חלק ממנה.

הביטוי של קבוצת הרקדנים ושל משתתפים בבאלטים הישנים, גורסת סידור הרקדנים בקבוצות רק למען הקישוט. הכוריאוגרף (במקור 'באלט-מאסטר', שהוא המונח המקובל עד היום ברוסיה), לא התעסק בביטוי רגשות בקבוצות של דמויות או בריקודי האנסמבל. בניגוד לכך, הבאלט החדש מחיל את האקספרסיביות על ביטוי הפנים והגוף, ומהם לביטויים מחוליים של קבוצת רקדנים שלמה.

5) המחול האמיתי מוכרח להיות אומנות בלתי תלויה המקיימת מערכת של גמילות יחסים הדדית עם שאר האומנויות במטרה להתפתח ולבטא את עצמה.

בכל הנוגע ליחסים בין הריקוד לבין שאר האומנויות, מסרב הבאלט החדש להיות עבד, הן למוסיקה והן לתפאורה, והוא מכיר בקשר עם אומנויות אחרות רק בתנאים של שוויון מוחלט. הבאלט החדש מתיר חופש שלם לתפאורן, למעצב ולמוסיקאי, ובניגוד לבאלט הישן שדורש מהמלחין רק ליווי לרקדן, כעין 'מוסיקה לבאלט'.להפך, המחול החדש מקבל כל מוסיקה, בתנאי שהיא טובה ומבטאת משהו. בדומה לכך, המחול החדש אינו דורש מן המעצב להלביש את הבלרינות בחצאיות קצרות ונעליים ורודות ואינו מכתיב למלחין שום 'תנאי באלט מיוחדים', אלא מרשה לו ולמעצב חופש יצירה מלא.

(פתרון מקיף וראשון מסוגו נוצר על ידי האסתטיקן נפתלי עירוני ראה
'המחול הבלתי תלוי מהות ועיצוב').

חומר נוסף על מיכאיל פוקין